לרופא.

לאחר שחזרתי מהפגישה איתך דיברתי על המצב שלי עם אמא שלי.
אמא שלי הייתה בהלם גמור והאשימה את עצמה על כך שלא שמה לב למצב של הילדה היחידה שלה והאהובה.
היא בכלל לא נתנה לי את התמיכה שאני צריכה אלא רק הייתה עסוקה בלצעוק עלי שאני הורסת לה את החיים ושכדאי שאני אטפל במחלה במהירות רבה,ידעתי שאני לא צריכה לשתף אותה....היא רק מחמירה את המצב לדעתי...
הלכתי לקבוצת התמיכה כפי שהמלצת לי ואני חייבת להגיד שאני פשוט בהלם מוחלט ושהסיפורים האישיים של האנשים שהיו שם מאוד נגעו לי.
הסיפורים מאוד הפחידו אותי ואני לא רוצה להגיע למצב כמו שלהם.
כולם שם הסתכלו עליי בצורה מוזרה כאילו אני התבלבלתי שבאתי למקום הזה ושאני צריכה ללכת לשומרי משקל בכלל.
למרות שהסיפורים ריגשו אותי אני בכלל לא הבנתי מה אני עושה שם כי הרי אני לא במצב שלהם-אני בכלל לא כזאת!
בדרך הביתה חשתי בכאבים עזים בבטן ונזכרתי שבכלל לא אכלתי כל היום.
כשחזרתי הביתה אמא שלי אמרה לי שהיא הסתכלה ביומן שלי וראתה שלא קיבלתי מחזור כבר 3 חודשיםואני לא מבינה בכלל מה היא מחטטת לי בדברים??היא בכלל לא רוצה לעזור לי,היא שואלת רק כי היא מרגישה חייבת.
כשחשבתי על זה שלא קיבלתי מחזור הבנתי שאני נמצאת בבעיה ושהגוף שלי מאותת לי שמשהו לא בסדר.
בנוסף לכך אני מרגישה בחילות,כאבי ראש עזים ועוד תופעות לא רגילות.
כבר אין לי חשק לעשות כלום,אף אחת מהחברות שלי לא מדברת איתי,אני מרגישה שאם אני ימות אף אחד לא ישים לב.
אני לא יודעת מה לעשות אני כ"כ מיותרת בעולם הזה.