אמא עדיין מכריחה אותי ללכת לקבוצת תמיכה.
אני פשוט מרגישה שאני נטל עליה ועל כולם.
היא וגם אף אחד לא משקיעים בי זמן,לא דואגים לי,לא אכפת להם מה עובר עליי ואם שואלים מידי פעם זה רק מחובה או מרגשות אשם.
כשאני אומרת לאמא שלי שאני הולכת לפגישה עם קבוצת תמיכה אני בעצם משקרת לה והולכת לסיגלית ורואה את הערוץ האהוב עליי-ערוץ האופנה ומשלימה פערים איתה משום שהתרחקנו וחשוב לי להראות לה שאני עדיין רוצה להשאר איתה בקשר ושאני זקוקה לה,היא היחידה שנשארה לי בערך....גם בקושי....
כבר לא אכפת לי מהלימודים בכלל והדרדרתי מאוד,אני רק מנסה להיראות כמה שיותר טוב אבל זה יותר ויותר קשה לי מכיוון שהשיער שלי נושר,ואני חיוורת כל הזמן ועדיין לא קיבלתי מחזור!
אני כבר לא יכולה בכלל לעסוק בפעילות ספורטיבית.
אני כל היום יושבת בבית והדבר היחיד שאני עושה זה להקיא,אני בכלל לא אוכלת ובקושי שותה ואני לא יודעת כבר מה לעשות...אני לא מסוגלת להכניס אוכל לפה שלי גם כשאני רוצה.
מדי פעם יש לי התקפים שאני מרגישה שאני רעבה כ"כ ואני חייבת להכניס משהו לפה ואז אני מתחילה לאכול במין בולמוסים כאלה של אכילה ואני פשוט יכולה לאכול את כל מה שבא בדרכי וכמובן שאחרי זה אני מקיאה הכל.
אני פשוט לא יכולה להמשיך יותר....
ד"א כל הסממנים שסיפרתי לך עליהם בפעם הקודמת-דם בצואה, כאבי ראש ובחילות הפסיקו כמעט לגמרי....אז אל תדאג לי אני בסדר!
הדבר היחיד הוא שאני מרגישה כל הזמן תחושת צמא באופן כפייתי וכשאני מקיאה אני מרגישה צרבת בגרון.
מה לעשות עם כל זה?...
אמו של יוגב.
לפני 15 שנים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה