רופא מומחה-כתבה מס' 3

אני מודאג מאוד ממצבה של נעמה,למרות שהיא מספרת שיש שיפור במצה שלה ושהסימפטומים נרגעו.
זה נשמע לי שהיא מכחישה את העובדה שהיא מרגישה לא טוב ושהמסיפטומים משפיעים עליה כיוון שהיא לא רוצה שיגידו לה ללכת לטיפול.
בצער רב אני מפנה את נעמה לאשפוז מיידי במחלקה להפרעות אכילה בביה"ח, שם המעקב הרבה יותר קפדני, החולות מלוות לכל מקום כולל לשירותים כדי למנוע הקאות. במידת הצורך נעמה תקבל הזנה באמצעות זונדה וכך יוכלו להציל את חייה.
יש להבהיר להורים שהצורך באשפוז הוא בלתי נמנע.
אם בכל זאת ההורים יסרבו לאשפוז, יש להציג בפניהם את הנתונים הבאים-5%-10% מהסובלים מאנורקסיה נרבוזה מתים, מחציתם מתאבדים כתוצאה מדיכאון.
מחקר בריטי אשר עקב אחר מטופלים שאובחנו כאנורקטיים בנעוריהם, מצא שיותר מ-36% מהם מתו 20 שנה לאחר האבחון הראשוני.
הנתונים, כאמור, מזעזעים.מומלץ להיעזר גם בטיפולים לא קונבנציונליים כגון היפנוזה. היפנוזה היא כלי יעיל ביותר לשם טיפול בשינוי תפישת גוף (אנורקסיה ובולימיה).
היפנוזה היא כלי טיפולי ואבחנתי שבעזרתו ניתן לטפל בבעיות שונות.
הטיפול הוא קוגניטיבי-התנהגותי. הדעה הרווחת היא שמדובר במצב של רגיעה וריכוז ממוקד ברעיון. במצב המיוחד הנוצר בעת ה"טראנס ההיפנוטי" יש עקיפה של מנגנוני הגנה של האגו ועלייה ביכולת לקבל סוגסטיות , והמח יודע ליישם את הרעיון.
מכיוון שלמחלת האנורקסיה יש אלמנטים רגשיים פסיכולוגים מומלץ להיעזר גם בשיטות הלא קונבנציונליות המתייחסות למצב הנפשי.

הופא-כתבה מס' 3

נעמה שלום,
מצער אותי לשמוע שאת כבר לא מעוניינת ללכת לדבר שאמור לעזור לך-קבוצת תמיכה ושאת משקרת בנוגע להליכה שלך לשם.
אני חושב שאני ידבר עם אמא שלך ואספר לה שאת משקרת לה...אני בסך הכל רוצה לטובתך ולעזור לך לצאת מזה כמה שיותר מהר.
בקשר למה שסיפרת לי בפגישתנו האחרונה-הפסקת המחזור ומיעוט בסממנים שסיפרת עליהם-כתבת שהם כמעט ופסקו, זאת אומרת שלא פסקו לגמרי-לכן עדיין יש חשש רב לכיב בקיבה שנוצר בעקבות האנורקסיה, ובעקבות התייעצות עם הרופא המומחה כנראה ותצטרכי ללכת לאשפוז.
לפי בקשתו של הרופא המומחה-בעוד כשבוע אאלץ להגיש דו"ח מעקב ואז נדע אם יש צורך באשפוז.
בנוסף, סיפרת כי את סובלת מצמא כפייתית , ההתביישות גורמת לעצירות ומגדילה את השומן בגוף, מה שמוביל לטמפרטורת גוף נמוכה המקשה על הגוף להתמודד עם קור, ועם זאת את הופכת ונהיית פגיעה יותר ויותר למחלות.
כל הסממנים של נשירת השיער,החולשה והעייפות שתיארת יחלפו עם הזמן ושתבריאי.
עליך להתייעץ עם הרופא המומחה לגבי המשך הטיפול במחחלת האנורקסיה.
אשמח לשמוע ממך בקרוב...

לרופא-3

אמא עדיין מכריחה אותי ללכת לקבוצת תמיכה.
אני פשוט מרגישה שאני נטל עליה ועל כולם.
היא וגם אף אחד לא משקיעים בי זמן,לא דואגים לי,לא אכפת להם מה עובר עליי ואם שואלים מידי פעם זה רק מחובה או מרגשות אשם.
כשאני אומרת לאמא שלי שאני הולכת לפגישה עם קבוצת תמיכה אני בעצם משקרת לה והולכת לסיגלית ורואה את הערוץ האהוב עליי-ערוץ האופנה ומשלימה פערים איתה משום שהתרחקנו וחשוב לי להראות לה שאני עדיין רוצה להשאר איתה בקשר ושאני זקוקה לה,היא היחידה שנשארה לי בערך....גם בקושי....
כבר לא אכפת לי מהלימודים בכלל והדרדרתי מאוד,אני רק מנסה להיראות כמה שיותר טוב אבל זה יותר ויותר קשה לי מכיוון שהשיער שלי נושר,ואני חיוורת כל הזמן ועדיין לא קיבלתי מחזור!
אני כבר לא יכולה בכלל לעסוק בפעילות ספורטיבית.
אני כל היום יושבת בבית והדבר היחיד שאני עושה זה להקיא,אני בכלל לא אוכלת ובקושי שותה ואני לא יודעת כבר מה לעשות...אני לא מסוגלת להכניס אוכל לפה שלי גם כשאני רוצה.
מדי פעם יש לי התקפים שאני מרגישה שאני רעבה כ"כ ואני חייבת להכניס משהו לפה ואז אני מתחילה לאכול במין בולמוסים כאלה של אכילה ואני פשוט יכולה לאכול את כל מה שבא בדרכי וכמובן שאחרי זה אני מקיאה הכל.
אני פשוט לא יכולה להמשיך יותר....
ד"א כל הסממנים שסיפרתי לך עליהם בפעם הקודמת-דם בצואה, כאבי ראש ובחילות הפסיקו כמעט לגמרי....אז אל תדאג לי אני בסדר!
הדבר היחיד הוא שאני מרגישה כל הזמן תחושת צמא באופן כפייתי וכשאני מקיאה אני מרגישה צרבת בגרון.
מה לעשות עם כל זה?...

רופאה מומחה-כתבה מס' 2

הסממנים שתיארת מאוד מדאיגים אותי.
כיב קיבה בעקבות אנורקסיה הוא תופעה שכיחה במחלה, אך זהו סימן להתקדמות המחלה.
נעמה ככל הנראה לא מקיפדה על מה שהצעתי לה וכנראה כמו רוב הנערות היא מצליחה לעבוד על הוריה.
מערכת העיכול נפגעת כתוצאה של מילוי וריקון הקיבה באופן לא מבוקר (הקאות), הקיבה מתרחבת ומצטמקת ללא כל פרופורציה, המעי חדל מפעולתו או שפעולתו משתבשת בעת ההקאה, הדבר יוצר חוסר יציבות במערכת, חומצות מופרשות ללא קשר נכון לכמות ומציאות המזון בקיבה וגורמים לחומציות רבה ולעיתים גם לפצע בקיבה, החומצה מפרקת את דפנות הקיבה וגורמת לאולקוס-כיב קיבה, צרבות כאבי בטן ועוד.
כאשר המחזור החודשי אינו סדיר, ניתן להשתמש בשמנים דמויי אסטרוגן, אך ורק במחצית הראשונה של המחזור. השימוש בשמנים דמויי אסטרוגן, צריך להיות מוגבל לעשרה ימים (מהיום הרביעי עד ה-14 למחזור). שימוש ממושך יכול לקצר את המחזוריות של הווסת ל-20 יום. (יש לשים לב לאזהרה זו).
במחצית השנייה של מחזוריות הווסת, יש להשתמש בשמנים מנקים וממריצים. למשל, עיסוי עם מרווה בהירה על הבטן, פעם ביום. מן היום הרביעי עד ה-14, ואחר כך לעבור לתערובת של ערער, אורן, וברגמוט מן היום ה-15 ועד ה-28 למחזור.
אם הוריה של נעמה ככל הנראה כמו המצב שקורה עכשיו,החוסר התעניינות שהם מפגינים כלפי הילדה אני מציע לאשפז אותה.
כיוון שאם מישהו לא ידאג לה הילדה תידרדר בצורה ניכרת.
היא צריכה מישהו שיחזיק אותה קצר,עם זאת היא צריכה דאגה,חום ואהבה.
אני מבקש דו"ח מהרופא בשבוע הקרוב וע"פ הדו"ח אני אחליט לגבי המשך הטיפול בנעמה.

הרופא-כתבה 2

שלום נעמה,
אני שמח שניסית את קבוצת התמיכה ולמרות שנבהלת ושיצאת משם קצת מפוחדת אני רוצה שתמשיכי ללכת לשם,את תראי לאט לאט שאת תכירי את האנשים ותוכלי גם את להיפתח אליהם.
אני דווקא שמח לשמוע שהיית בהלם לראות אנשים במצב הרבה יותר גרוע ממך ושאת לא רוצה להגיע למצב הזה.
אבל מה שאני חושב זה שאת לא רואה את זה שאת נמצאת במצב קריטי.
את מתכחשת לעובדה שאת צריכה עזרה,אני חושב שדבר זה עלול לדרדר את מצבך,כי הרי הגמל לא רואה את דבשתו.
ללכת לקבוצת תמיכה זו אינה בושה והיפך את יכולה להעיזר אם תיפתחי לאנשים הללו בעצות שהם יתנו לך כי הרי הם גם במצב שלך,למרות התכחשותך.
אם את לא רוצה להמשיך ללכת לקבוצות התמיכה אני מציע לך ללכת לפגישות עם פסיכולוג כך תוכלי לא להרגיש שבוחנים אותך כל הזמן ותהיי פתוחה.
התופעות הלא נורמליות שאת מתארת ובטח התופעות גם לא תיארת כמו הקאות דם ודם בצואה נובעות כנראה מכיב בקיבה בעקבות אנורקסיה.
תסמינים בולטים לכיב קיבה הינם הגברת כאב הבטן עם האכילה, צרבות, התנפחות של הרקמות המוליכות למעי, נפיחות בבטן, הקאות לאחר הארוחה ובחילות.
אני רוצה שתיידעי אותי אם כל התופעות הללו ממשיכות, ואם כן נטפל בזה בהתאם בעזרת התייעצות עם הרופא המומחה.
לפי עצתו של הרופא המומחה חשוב להוסיף מפגשים סדירים עם דיאטנית שתפקח על התזונה של נעמה בחודשים הקרובים. כמו כן בדיקות במרפאה ייעודית לחולות אנורקסיה לצורך בדיקות לחץ דם, דופק, משקל באינטנסיביות.
נתראה.

לרופא.

לאחר שחזרתי מהפגישה איתך דיברתי על המצב שלי עם אמא שלי.
אמא שלי הייתה בהלם גמור והאשימה את עצמה על כך שלא שמה לב למצב של הילדה היחידה שלה והאהובה.
היא בכלל לא נתנה לי את התמיכה שאני צריכה אלא רק הייתה עסוקה בלצעוק עלי שאני הורסת לה את החיים ושכדאי שאני אטפל במחלה במהירות רבה,ידעתי שאני לא צריכה לשתף אותה....היא רק מחמירה את המצב לדעתי...
הלכתי לקבוצת התמיכה כפי שהמלצת לי ואני חייבת להגיד שאני פשוט בהלם מוחלט ושהסיפורים האישיים של האנשים שהיו שם מאוד נגעו לי.
הסיפורים מאוד הפחידו אותי ואני לא רוצה להגיע למצב כמו שלהם.
כולם שם הסתכלו עליי בצורה מוזרה כאילו אני התבלבלתי שבאתי למקום הזה ושאני צריכה ללכת לשומרי משקל בכלל.
למרות שהסיפורים ריגשו אותי אני בכלל לא הבנתי מה אני עושה שם כי הרי אני לא במצב שלהם-אני בכלל לא כזאת!
בדרך הביתה חשתי בכאבים עזים בבטן ונזכרתי שבכלל לא אכלתי כל היום.
כשחזרתי הביתה אמא שלי אמרה לי שהיא הסתכלה ביומן שלי וראתה שלא קיבלתי מחזור כבר 3 חודשיםואני לא מבינה בכלל מה היא מחטטת לי בדברים??היא בכלל לא רוצה לעזור לי,היא שואלת רק כי היא מרגישה חייבת.
כשחשבתי על זה שלא קיבלתי מחזור הבנתי שאני נמצאת בבעיה ושהגוף שלי מאותת לי שמשהו לא בסדר.
בנוסף לכך אני מרגישה בחילות,כאבי ראש עזים ועוד תופעות לא רגילות.
כבר אין לי חשק לעשות כלום,אף אחת מהחברות שלי לא מדברת איתי,אני מרגישה שאם אני ימות אף אחד לא ישים לב.
אני לא יודעת מה לעשות אני כ"כ מיותרת בעולם הזה.

רופא מומחה-כתבה 1

לפי כל הסממנים שנעמה תיארה אני משער שהיא חולה במחלה הקרויה אנורקסיה נרבוזה.
מחלה זו היא הפרעת אכילה מסוכנת, הגורמת לאובדן משקל משמעותי ובמקרים קיצוניים אף למוות.
האנורקסיה מאופיינת באיבוד משקל קיצוני הואיל והאדם החולה בה מסרב לשמור על משקל גוף מינימלי נורמלי. אדם הלוקה בהפרעה אינו מאבד את התאבון (איבוד תיאבון הוא מקרה נדיר), אלא מדכא אותו באופן רצוני,כמו נעמה.
לפי מה שנעמה מספרת היא נעשית עייפה יותר ויותר והיא לא מסוגלת לעסוק בפעילות ספורטיבית.
אנורקסיה נרבוזה ידועה כהפרעת אכילה בעלת מספר גורמים, ביניהם: פסיכולוגיים, ביולוגיים, גנטיים, משפחתיים וחברתיים/תרבותיים. גורמים אלה פועלים ב-3 רמות:· ברמת הפרט – גורמים אישיותיים וביולוגיים שונים.· ברמת המשפחה– הדינאמיקה המשפחתית של החולה.· ברמת החברה או התרבות – לחצים חברתיים, נורמות,תרבות ותקשורת ציבורית המזרזים את התהוות המחלה.יש להניח כי קיימים גורמים סביבתיים ומשפחתיים התורמים להתפתחות אנורקסיה אצל נעמה- צפייה מרובה בערוץ האופנה גורמת לה לחשוב שרזון נחשב למרכיב בסיסי ויסודי באידיאל היופי הנשי המוכתב על ידי התרבות. נערות הצופות בערוץ האופנה אינן יודעות כי למעשה רוב הדוגמניות המציגות מפתחות בעצמן אנורקסיה, זאת מכיוון שתנאי הקבלה לדוגמנות מסלול הם בלתי אפשריים וגם הלחץ הנפשי הנובע מחיי "הזוהר" הללו תורם להתפתחות המחלה אצל הדוגמניות. הנערות הצופות בדוגמניות רואות רק את הזוהר והבגדים היפים ואינן מודעות לאומללות שמאחורי הקלעים.
במישור המשפחתי ההיסטוריה מראה שבנות למשפחות מפורקות מהוות קבוצת סיכון להפרעה. העובדה שהוריה של נעמה גרושים ויש לה חיכוכים ומריבות איתם מכניסה אותה לקבוצת הסיכון.
אני מסיק מכך שנעמה כמו רוב הבנות החולות שמגיעות להתייעץ איתי,פוחדות מכך שהן לקו במחלה ויתגלו לכל הסביבה שלהן וכך הן יוכרחו לאכול ולעלות במשקל.
נעמה רואה את עצמה כבן אדם שמן למרות שהיא בעצם לא צריכה לרדת במשקל ועל כן היא מרעיבה את עצמה,לא אוכלת.
הטיפול שאני מציע לנעמה הוא טיפול פסיכולוגי,אני מחזק את דבריו של הרופא שאיתו התייעצה נעמה לראשונה.
נעמה צריכה ללכת לטיפולים בבית החולים על מנת שיבדקו לה לחץ דם ושיבדקו את משקלה בצורה אינטנסיבית.
כמו כן חשוב שנעמה תלך לדיאטנית שתעזור לה לסדר את הרגלי האכילה שלה ושתיהיה במעקב.
אני מקווה שהמחלה התגלתה בזמן ואם לא אנחנו נשקול אופציה אחרת לטיפול.